פסק-דין בתיק ע"פ 5584/12

השופט צ' זילברטל:

1.        לפנינו ערעור על גזר דינו מיום 18.6.2012 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן-יוסף), בתפ"ח 9210-03-11. המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון ביום 22.2.2012 בעבירות המיוחסות לו בקשר למעורבותו בהעסקת נשים בזנות, כמפורט להלן, ודינו נגזר ל-12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 40,000 ש"ח.

כתב האישום

2.        במסגרת הסדר טיעון, הוגש ביום 15.3.2011 כתב אישום (מתוקן בשנית) נגד המערער ואדם נוסף, משה אור (להלן: משה). לפי המתואר בכתב האישום, עובר לינואר 2011, קשרו השניים, יחד עם אדם שלישי בשם רוברטו הרציקן (להלן: רוברטו), קשר לגרום לשלוש נשים ילידות דרום אמריקה המתגוררות בצ'ילה להגיע לישראל לשם עבודה בזנות. זאת, לאחר שאזרחית ארגנטינאית המתגוררת בצ'ילה, לורנה, המצויה בקשרי חברות עם רוברטו ואשתו לוסיה, פנתה אל בני הזוג בהצעה להביא לארץ את שלושת הנשים המעוניינות לעבוד בזנות למשך מספר חודשים. סוכם כי שני הנאשמים יישאו בעלויות הבאתן לארץ של הנשים ובדמי התיווך, וכי הרווחים מהעסקתן בזנות יתחלקו באופן הבא: מחצית מההכנסות של כל אשה תלכנה לכיסה והשאר יתחלק שווה בשווה בין המערער, משה ורוברטו. יצוין כי משפטם של רוברטו ולוסיה, התנהל בנפרד, בפני מותב אחר (תפ"ח 9015-03-11).

           המערער מימן את רכישת כרטיסי הטיסה לנשים, והיה שותף בהזמנת כרטיסי הטיסה וחדר מלון עבורן בישראל. ביום 26.1.2011, אספו המערער ורוברטו את הנשים משדה התעופה והסיעו אותן למלון. השניים תדרכו את הנשים כי יהא עליהן לעסוק בזנות כחודשיים ובכל מקרה יהא עליהן להשיב לנאשמים ולרוברטו סכום של כ-1500 דולרים כל אחת, מחצית עלות כרטיס הטיסה והמלון. כמו כן סיפקו לנשים מכשירים סלולאריים ואמצעי מניעה. בתאריכים 28-27 לינואר קיימה כל אחת מהנשים יחסים עם 6-4 לקוחות (שנענו לפרסומות שהזמין משה), והכסף התחלק בין הנשים, הנאשמים ורוברטו כמתוכנן.

           ביום 28.1.2011 ערכו בלשי משטרה חיפוש בחדרן של הנשים במלון, נוכח חשד לייבוא סמים. בעקבות זאת, החליטו הנאשמים, רוברטו ולוסיה להעביר את הנשים לדירה של רוברטו ולוסיה בחולון. בטרם הועברו לחולון, שבו הנשים למלון, וביום 31.1.2011 נלקחו שלושתן לחקירה ומאז נותק הקשר בינן לבין המערער.

           מעבר לאמור, לפי כתב האישום, באוגוסט 2010, בעקבות הצעה דומה מצד לורנה, פעל המערער להבאתה לישראל של אשה מצ'ילה לצורך העסקתה בזנות: מימון כרטיס טיסה וחדר מלון, יחד עם פעילויות לשם הזמנת פרסומות. האשה הגיעה לארץ (במועד שאינו ידוע), אולם זמן קצר לאחר מכן החליטה כי אין ברצונה לעבוד בזנות, שילמה את עלויות הבאתה למערער ולרוברטו, ועזבה את ישראל.

           נוכח המעשים המיוחסים למערער בשני המקרים, הוא הואשם בעבירה של גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות, עבירה לפי סעיף 376ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וסרסרות למעשה זנות, עבירה לפי סעיף 199(א) לחוק העונשין.

ההליכים עד כה

3.        במסגרת הסדר טיעון, הודו המערער ומשה במיוחס להם בכתב האישום (המתוקן שנית), והורשעו ביום 22.2.2012. באותו מועד הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של המערער לקראת טיעוני הצדדים לעונש שנקבעו ליום 15.5.2012.

           בתסקיר מיום 6.5.2012 עמד שירות המבחן על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, ובתוך כך התייחס לאביו המנוח שסבל מבעיות סמים ואלימות; לטענות המערער ואמו על מצב כלכלי קשה; ולכך שהמערער נישא לאחרונה. בסיכומו של דבר, נמנע שירות המבחן מלהעריך את מידת הסיכון שהמערער ישוב לפלילים ונמנע מלבוא בהמלצה כלשהי בעניינו. ברקע לכך, התייחסותו של המערער, אשר לשיטת שירות המבחן, מטשטשת ומכחישה את חלקו בעבירות בהן הורשע; ותחושת שירות המבחן כי לא עלה בידיו לבחון התנהגות המערער לעומקה. כן צוין בתסקיר, כי נראה שמדובר באדם שקל להשפיע עליו, המתקשה לעמוד בפיתויים ולזהות מצבי סיכון.

           ביום 17.1.2013 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המערער לבית משפט זה. שירות המבחן עמד על כך שהמערער עובד באופן יציב ונמצא בתהליכי התקרבות לדת, וניכר כי הוא קיבל על עצמו אחריות לעבירות בהן הורשע, להבדיל מבעבר. שירות המבחן עמד גם על התלות הנפשית והכלכלית במערער, מצד רעייתו ואמו המתגוררות עמו.

4.        בגזר דינו מיום 18.6.2012 התייחס בית המשפט המחוזי לתסקיר שירות המבחן ולעברו הפלילי של המערער, אשר הורשע בעבר בשני מקרים של עבירות גניבה והוטלו עליו קנס, מאסר על תנאי שאינו בר הפעלה בענייננו, ומאסר בפועל לחודשיים לריצוי בעבודות שירות. בית המשפט עמד על חומרת העבירות בהן הורשע עתה המערער, אך ציין כי נראה שבמקרה זה לא נלוו לעבירות הסממנים הנפוצים של פגיעה וניצול המאפיינים עבירות מסוג זה: הגבלת חירותה של האישה, כפייה להישאר בישראל, החזקת דרכון האשה, סטייה מהתנאים שהובטחו בתחילה, ואי נקיטה באמצעי בטיחות למול אלימות מצד הלקוחות. בית המשפט קבע גם כי בפועל הנשים המעורבות כמעט לא הספיקו לעבוד בזנות, וכי כפי הנראה מעורבות המערער התמצתה במימון הפעילות ובהסעת הנשים; משה היה אחראי על הזמנת הפרסומים; ואדם אחר ניהל והכווין את הפעילות. מנגד ציין בית המשפט, כי למערער עבר פלילי, וכי סירב לשתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן וביקש להמעיט מאחריותו לעבירות בהן הודה. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי המערער ירצה 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (28.3.2011-22.2.2011); 18 חודשי מאסר על תנאי שיעבור בתוך שלוש שנים עבירות לפי סימן י' לפרק ח' או לפי סימן ז' לפרק י' לחוק העונשין; וקנס בסך 40,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט מצא כי אין מקום לפסוק פיצוי לנשים. יצוין, כי משה נדון ל-8 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי דומה; וקנס בסך 20,000 ש"ח או חודש וחצי מאסר תמורתו.

5.        ביום 9.10.2012, במסגרת תפ"ח 9015-03-11, גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ג' נויטל, מ' יפרח וג' רביד) את דינם של רוברטו ולוסיה, לאחר שהורשעו בכתב אישום מתוקן (בשנית) לפי הודאתם במסגרת הסדר טיעון (רוברטו הורשע בביצוע אותן עבירות בהן הורשע המערער, ואילו לוסיה הורשעה כמסייעת לעבירות אלו). בין השיקולים השונים שהביא בית המשפט בחשבון, הוא עמד בהרחבה על מצבם הרפואי הקשה במיוחד של השניים ועל נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות. כמו כן, התייחס בית המשפט לעונשיהם של המערער ושל משה. בסיכומו של דבר שקל בית המשפט לקולא את הודאת השניים ואת העובדה שהם נעדרי עבר פלילי, את מצבם הבריאותי ואת עובדת היותה של לוסיה מפרנסת ואם לילדים קטינים. בית המשפט גזר על רוברטו 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 5,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. על לוסיה נגזרו שלושה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, ותקופת מאסר על תנאי וקנס זהים לאלו שנגזרו על רוברטו.

טיעוני המערער

6.        המערער טוען כלפי חומרת העונש שהטיל עליו בית משפט קמא. לשיטתו, בית המשפט לא ייחס משקל מספק למספר נתונים: כי עבירות מסוימות שיוחסו לו במקור (קשירת קשר לפשע, סחר בבני אדם והבאת אדם לידי עיסוק בזנות) הושמטו נוכח תיקון כתב האישום; שהנשים פעלו ב"תנאים מכובדים", מיוזמתן ומרצונן החופשי, ותוך שיכולות היו לעזוב לכשתחפוצנה בכך; וכי בפועל אותן נשים עבדו בזנות רק יום אחד. כן טוען המערער כי מתסקיר שירות המבחן עולה אפיונו כבחור צעיר ונורמטיבי, המנסה להשתקם מהסתבכותו בפלילים, אליה נקלע בשל מצב כלכלי קשה.

           המערער מפנה לפסיקה ממנה עולה לשיטתו כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה. לטעמו, ניתן להשיג בעניינו את מטרת הענישה בדרך של חיובו בעבודות שירות, שלהבדיל מכליאתו, יובילו לפגיעה מופחתת ברעייתו, שגם כך נפגעה זה מכבר לאחר שאירועי החתונה של בני הזוג השתבשו עקב היות המערער במעצר ולאחר מכן במעצר בית.

           בנוגע לקנס שהוטל עליו, טען המערער כי הוא מצוי בחובות כבדים, שספק אם יוכל לעמוד בהם, במיוחד נוכח תקופת המאסר בפועל הצפויה לו. על כן, סבור המערער כי באם לא יופחת הקנס, יאלץ בסופו של דבר לרצות גם את שלושת החודשים שנגזרו באופן חלופי לקנס, מה שיאריך עוד יותר את תקופת מאסרו בפועל.

7.        בדיון בפנינו התייחס המערער לעונשי המאסר בפועל והקנס שנגזרו על רוברטו ולוסיה. לשיטתו, השניים הם ה"מוח" מאחורי העבירות, וכך גם ראתה זאת המאשימה, ואילו חלקו של המערער יחסית מצומצם, ועל כן בולטת אי-אחידות הענישה בכך שדווקא עליו הוטל עונש חמור יותר. כמו כן, עמד המערער על האמור בתסקיר המשלים מיום 17.1.2013: כי הוא עובד באופן יציב, ולוקח אחריות על שעשה, בשונה מבעבר.